"הטוקבקים באינטרנט - שרשראות התגובות המופיעות בסוף כל מאמר וידיעה - הם אחד הסימנים המובהקים בעיניי לדקדנס תרבותי. על פניו, הם מסמלים מצב של נאורות חברתית, שבמסגרתה כל אחד יכול להביע את דעתו, לקבל זכות שווה להישמע. על פניו, הטוקבקים הם סמלי הדמוקרטיה והפלורליזם, גישות שמהיותנו ילדים קטנים מלמדים אותנו להאמין שהן המתקדמות ביותר שרק ניתן להעלות על הדעת."
נלקח מתוך אתר האינטרנט של שי טובלי, ארכיון הציטוטים -
שי טובלי: "אולם האם מישהו טרח בכלל לאחרונה להטיל ספק בדמוקרטיה ובפלורליזם עצמם, להישיר מבט אל תוככי גישות אלו ולגלות שהמלך (או, במקרה הדמוקרטי שלנו, שישה מיליארדי המלכים) הוא עירום?"
שי טובלי: "ברגע שמאמר אינו מסתיים בסופו אלא נפתח, למעשה, רק בסופו - בצורת צרורות של אמירות שהן, לרוב, מטומטמות ומובעות על ידי מוחות קהים, גאוותניים ואלימים, של אנשים החיים בחוסר-אושר עמוק - כבר אין לו עוד כל משמעות. הטמטום חוגג ורוקד על גופתו של המאמר בכך שהוא מסכים או מתנגד (ברוב המקרים, מתנגד - איך לא), מתנצח או אוהב. ממש כמו האגו הנורא שלנו, המחלק את העולם כולו למוצא-חן-בעיניי-לא-מוצא-חן-בעיניי, כך הטוקבקים הם מטחים כבדים של מחשבות, שכל מוח קשוב ועירני היה נמנע מהזדהות עמן כדי להישאר שפוי, כדי להיות מסוגל להקשיב."
שי טובלי: "הטוקבקים הם קץ ההקשבה, הם היום שבו ההקשבה מתה והוחלפה במפלצת הפלורליסטית - שמבחינתה, הכל שווה לכל, אין גבוה ונעלה יותר ואין טיפשי ומיותר, מה שאתה אומר שווה למה שאני אומר ללא קשר לתוכן ולערך - בין אם אני פרופסור באוניברסיטה שמחבר מאמר עומק ובין אם אני עקרת בית נואשת שמתעצבנת על הפרופסור כי היה לה יום רע. כן, כן, אני יודע שיחסית הדמוקרטיה והפלורליזם הן גישות הרסניות פחות משיטות אחרות על פני הפלנטה, אולם צדן האפל הוא מות התרבות.
אחרי שקוראים מאמר עתיר טוקבקים, לא נשארים בסוף עם כלום. סתם. שום דבר. הכל ביטל את הכל, הכל הגיע לאיון מוחלט, והדממה המשתררת היא לא הדממה העמוקה של הקשבה חסרת תגובה למשהו חדש כי אם דממת הטמטום הריק, הבוהה, חסר החיים. בהיעדר היררכיה של ידע ושל חוכמה, אין שום קווים מנחים בתרבות, אין מסמני דרך, וכך כולנו נידונים ללכת לאיבוד בתוך ים צעקותינו מחרישות האוזניים."
שי טובלי: "השאלה פשוטה: האם הייתי רוצה לשמוע את סוקרטס החכם ואז לכרות אוזן ולשמוע גם מה ההמון הטיפש צועק לו בסוף נאומו? האם הייתי רוצה להאזין לרקוויאם של מוצרט ואז, בסוף הקונצרט, לשמוע מה לוחשים אנשים בורים לרעיותיהם? אם תשובתי היא 'כן', סביר להניח שגם אני, ככל האחרים, איבדתי כל יכולת להקשיב לדבר מה ללא תגובה, להניח למשהו לחדור מבלי לשמוע את מחשבותיי, להיות מסוגל לפגוש את הדבר עצמו."
שי טובלי, שי טובלי
שי טובלי, מורה רוחני ואיש חזון, יחד עם שותפו אילון לסטר מביאים לעולם ידע רחב היקף לאין שיעור שכל כולו הוא תשתית ליצירתה של תרבות אנושית חדשה. שי טובלי . ביקורת סרטים
